|
הקדמה:
שובו של הקמבק?
פעם,
באותן שנים רחוקות, נהגנו להתבדח, ירון
דקל ואני, איך נקים יום אחד את
ההרכב האולטימטיבי של הלהקה
כשנגיע לבית-האבות. צחוק, צחוק, אבל
זה מתחיל להיראות קרוב מאי-פעם.
היינו בני 16 כשהקמנו את קילר,
ועכשיו אנחנו כבר בני.... די
הרבה נגנים עברו בקילר. ההרכבים
התחלפו והשתנו, אבל יש מי שעדיין
משתעשע במחשבות על לחזור ולנגן. כך
הבסיסטית מוניקה
סקס (שעל שמה קרויה להקתו של יהלי
סובול), כך המתופף גדי
הרשוביץ (כיום: הר-שי) שחידש איתי
לאחרונה קשר, אחרי 18 שנות ניתוק. (נדמה
לי שסיפר שבמרפסת עדיין יש לו
מערכת תופים משוכללת, אבל אולי
בעצם אמר שהיא שייכת לבנו), וכך גם
אחרים. וזה
לא רק אנחנו. כל מיני אנשים
שפוגשים אותנו, כולל כאלה שמעולם
לא פגשנו בעבר ולעולם לא נפגוש שוב,
שואלים: נו, מתי תתקמבקו? כוורת,
תיסלם,
אפילו שרה'לה שרון – כולם
ממחזרים את עצמם, ורק אתם נעלמתם
ללא שוב. הביטלס
לא שבו להופיע יחד אחרי הפירוק.
אחרי מותם של לנון והאריסון,
זה גם הפך לבלתי אפשרי. רק בעולם
הבא. אצלנו, יחי ההבדל, יש כמה
מתופפים, וגם כמה גיטריסטים
ובסיסטים וקלידנים, כך שכל עוד
יישארו בחיים שלושה-ארבעה מתוך ה-15
שניגנו בשורות קילר, עוד הכול
פתוח... לצורך
כתיבת סיפורה של הלהקה, בכוונתי
ליצור קשר עם כל מי שאי-פעם עבר
בשורותיה, ולהוסיף מחוויותיו
ומזיכרונותיו. זה לא הולך להיות
סיפור קל. חלק מאיתנו פזורים ברחבי
תבל. שניים בבתי-קברות, ויהיה עליי
לשוחח עם קרוביהם. בין
היתר אדבר עם הבסיסט אדוארדו
גרוצקי הטרוריסט-לשעבר שחי כיום
בשבדיה, הגיטריסט גיל אלון
שעובד כיום עם אתניקס, המתופף אסף
מרוז שפרש מאיפה הילד (והעוסק
כיום בהיי-טק, כך סיפרה לי אמו - לא
ראיתי אותה 22 שנים, מאז שעשינו
חזרות רועשות בביתה – בבכורה לסרט
כנפיים שבורות), וגם אנשים
אחרים שהשפיעו על הלהקה, כמו גם על
חיי, וביניהם איש הרדיו יואב
קוטנר העוין והמפרגן גם יחד,
הצלם והעיתונאי מיכאל רורברגר,
איש הרוק המוזר קובי אור שדחף
אותנו חזק בתחילת דרכנו, בעלי חברת
התקליטים הליקון, רוני בראון,
שהוציא לאור את אלבומה הראשון
והיחיד של הלהקה – דופקים את
הלבנים – בלי לחתום על חוזה (אך
גם בלי להעביר לנו אפילו אגורה אחת
כתמלוגי מכירות), ועוד ועוד. זה
הולך להיות מסע אל העבר. ומן הסתם,
גם לדברים מאוד לא נעימים שבוודאי
העדפתי להדחיק ולשכוח. יהיו
אנקדוטות, כמו על אותו מעריץ שרוף
של קילר, שהתגנב יום אחד אל
תקליטיית "קול ישראל" וגנב את
כל תקליטי השדרים שלנו. הוא דיווח
לנו בהתלהבות על המבצע המוצלח, ולא
הבין למה רתחנו עליו. אז אם הפסיקו
להשמיע אותנו שם מאז שנת 1984, עכשיו
אתם מבינים למה. ואגב,
הזכרתי קודם את בנו של גדי.
הייתה עוד אופציה שפינטזנו בעשור
האחרון – אם לא אנחנו, אז לפחות
שהילדים שלנו יקימו להקת רוק
משלהם וישירו את להיטי קילר.
אלא שככל שהילדים גדלים, קשה
להאמין שזה באמת יקרה. האופנות
משתנות, והילדים לא בדיוק משתפים
פעולה. יש להם העדפות משלהם. באתר
שלפניכם תוכלו בעתיד לצפות
בתמונות שונות מההיסטוריה של
הלהקה, לקרוא כתבות ישנות
שהתפרסמו אודותינו, להכיר את
הדיסקוגרפיה של קילר, להאזין
לקטעים מתוך שירים שלנו, לדעת מה
קורה ומה מתחדש אצלנו ועוד. אם
הכול ידפוק כמו שצריך, זה הולך
להיות פרויקט רציני. שווה להציץ ב-
מה חדש,
שם
תוכלו לגלות מה הולך ונרקם במחתרת
הקילרית. יורם
מארק-רייך [x]
שובו של הקמבק: הקדמה בחזרה
לאינדקס קילר |
