|
מה
חדש 8: עולים
לאוויר / יורם מארק-רייך בתור
אחד שעולם המושגים שלו לקוח מאמצעי תקשורת-המונים
אחרים, ולא מאינטרנט, השאלה שלה היתה ברורה לי.
גם אני מדבר במונחים כאלה. כמה שעות מאוחר
יותר, בלילה, בשיחה עם דקל, הוא הבהיר לי
שבאינטרנט זה לא עובד ככה. דקל
מקדיש המון זמן לגלישה. בתקופה האחרונה הוא
אפילו מנסה להיגמל, או לפחות להיכנס
לפרופורציות נכונות יותר, אחרי שגילה
שהאינטרנט הוא גזלן-זמן רצחני. פחות ספרים,
פחות חברים, פחות הכול. אני,
בניגוד אליו, לא נשאבתי לתוך העולם
הווירטואלי. באינטרנט-זהב שאני מנוי בה, כבר
התרגלו מזמן לרעיון שאני משלם אבל לא גולש. רק
עכשיו, אל נוכח העבודה על האתר, אני בעצם עושה
היכרות עם העולם המופלא של האינטרנט. ארץ
האפשרויות הבלתי מוגבלות. ולראייה,
התקשר אליי היום נציג של ספקית האינטרנט
והמליץ לי, לאור המהפך בשעות שאני מקדיש
בשבועות האחרונים לסייבר-ספייס, לשנות את
צורת ההתקשרות שלי איתם ל"מנוי ללא הגבלת
שעות". שיניתי. בטח ששיניתי. לשנה מראש. ובחזרה
להתחלה. אחרי כחודש וחצי של עבודה החלטנו
שהגיע הזמן לעלות לאוויר. בשלב ראשון הסגרנו
את כתובת האתר לכמה מקורבים כדי לקבל פידבק
ראשוני, ובשלב הבא אנו פותחים אותו בפני כולם:
יאללה, תפאדל, תיכנסו. שלא
כמו בהשקת עיתון חדש, תוכנית טלוויזיה חדשה
וכו' – לא מדובר בבום גדול, בהתפוצצות של יחסי-ציבור
ומאמץ תקשורתי. להפך. בסך-הכול אנו מספקים כעת
את הכתובת לעוד כמה חברים ומקורבים, וסומכים
עליהם ועל התהליכים שמתרחשים (מנועי חיפוש,
רשימות תפוצה וכד'), שהכתובת תתגלגל כבר הלאה,
וכל מי שזה מעניין אותו כבר יגיע אלינו. זה
יקרה לבד. אז מה
בעצם דיברתי עם רותי מרום? טוב, שיישאר בינינו,
אבל להקת "מוניקה סקס" הוציאה השבוע את
אלבומה החדש. בעוד שבוע ויומיים היא תופיע בב"ש,
ורותי מתכוונת להזמין לאירוע החגיגי גם את
מוניקה סקס האמיתית, מוניקה שלנו, ולהפגיש את
הלהקה עם התופעה. המשך יבוא. ועוד איך יבוא... מופע
רוקולנוע ביום שישי
21.2.03 בסינמטק חיפה:
מה
חדש 7: פער
דורות
/ יורם מארק-רייך עד השנה איה היתה החברה הכי טובה שלי. החל מהשנה היא לא מסכימה שאני או אימא שלה נביא אותה לבית-הספר, לא מסכימה לבוא איתי לשומקום (בשבת היא הפסידה טיול מדהים בגליל) ובכלל - היא הולכת ומתרחקת. רק חברות, טלוויזיה ומשחקי מחשב מטופשים. דקל, שהבת הבכורה שלו כבר בת 14, הזהיר אותי שזה יקרה. גיל ההתבגרות. בכל זאת, זה מבאס שזה ככה. וזה מבאס שגיל ההתבגרות מתחיל פה בגיל 10. אני בגיל הזה עוד טיפסתי על עצים ודגתי דגים. לפחות הבת
הקטנה, גילי, בת 3.5, עדיין מתרפקת ואוהבת ככל
יכולתה. אבל בניגוד לאבא שלי, שאוהב רק מוסיקה קלאסית, אני מכיר את עולמה של איה מצוין. גם בגלל שעד לפני שנתיים וחצי הייתי עורך עיתון הילדים "ראש צעיר" (איטו אבירם תפס את מקומי), וגם בגלל שאני מכיר היטב את גיבורי התרבות שלה, ושנינו אוהבים להקות כמו בלינק 182, אופספרינג, ויטוס וכדומה. איה כנראה חייבת לעבור את שלב המרד הזה בהורים. ולא רק היא. משיחות עם הורים אחרים הבנתי שאני מתפרץ מופתע לתוך תופעה מוכרת. בשישי
האחרון היא נפגשה עם כמה בנות כיתה. הן ערכו
חזרות לקראת מופע שהתקיים למחרת בצופים. איה
שלפה מהארון שלי כל מיני חולצות שקניתי
בלונדון ושעדיין אני לובש לפעמים. בעיניהן
החולצות האלה משולות לתחפושת. הן ביצעו ריקוד
ל"פריטי פליי פור אה ווייט גאי" של
אופספרינג, ורצו מראה פאנקיסטי. מה שבשבילי זה
בגד לגיטימי, בעיניהן זה שיא הגיחוך. אז
אולי בכל זאת יש פער דורות ואני מתקשה להבחין
בו.
מה
חדש 6: תמיד
לומדים משהו חדש
/ יורם מארק-רייך המופע
התקיים אתמול בהצלחה רבה. האולם
היה מלא. הבלונדינית הקבועה שלי
הגיעה ושיעשעה את הקהל
בהברקותיה מעל הבמה. צוות
המוחות הטכני כשל רק פעמיים
בתפקידו (למשל, הקרין את ההופעה
הראשונה של נירוונה עם השיר "טין
ספיריט" כך שרק שמענו ולא
ראינו). הפרסים לקהל ניתנו בשפע,
ואפילו שיכללתי את השיטות
לחלוקתם. כל הנכנסים קיבלו
בכניסתם פיצה מתנת "פיצה מטר",
אך חלוקת הפיצה התעכבה מעט משום
שבעלי הקפיטריה תפס עצבים
כשגילה שאני מחלק אוכל חינם
במיתחם שלו, ועברו עשר דקות עד
שנמצאה דרך להרגיע אותו. ואיך
זה מתקשר ל-KILLER?
בשני אופנים.
א. עומר שפירא, מי שעובד על
ההמרה של שירי KILLER לפורמט
דיגיטלי, הגיע אתמול למופע
ועידכן אותי שהעבודה עומדת לפני
סיום. מה שאומר שזה מקדם אותנו
משמעותית לקראת אלבום האוסף
המיוחל. ב.
כמובן, היו אנשים בקהל שקראו
לעברי להקרין
על המסך גם קטעים של KILLER,
מה שהעדפתי לא לעשות בינתיים.
למה? כי במקביל לעבודה על השירים,
עובד עכשיו צוות אחר על השבחת
החומרים הוויזואליים והתאמתם
לפורמט DVD. ועוד
חדשה טובה: אילנה סוסנה, שבונה
לנו את האתר, מתחילה לשתול בו
כעת קטעי שירים. טוב,
זהו להפעם.
מה
חדש 5: כולם
רוצים להיות ראש הממשלה / יורם מארק-רייך אז
נכון שזה נחמד שזוכרים, אבל
אתמול בבוקר יצא לי לדבר עם דרור
דקל, אחיו של ירון דקל, והוא ממש
נזעק וכמעט נזף בי על שבמערכת
הבחירות הנוכחית כמעט ולא
השמיעו את "אני רוצה להיות
ראש הממשלה", שהוא השיר
האולטימטיבי לתקופה זו. דרור
טוען שנוצר דור חדש של עורכים
מוסיקליים, שאולי לא מכיר את
הלהיט הישן הזה (שיצא במערכת
הבחירות של 1981, לפני 22 שנים!). לדעתי,
סיבה נוספת היא העובדה שדי קשה
להשיג את התקליט "דופקים את
הלבנים", שמכיל את השיר.
בגירסת דיסק ניתן להשיג את השיר
רק באלבום אוסף שנות ה-80, "אתמול",
שיצא ב-1996 בחברת "התקליט".
מה שאומר, שבתחנות רדיו אזוריות
מן הסתם אין שום אפשרות להשיג את
הלהיט שלנו. לגבי גל"צ ו"קול
ישראל", אני יודע שהיה להם את
השיר, אך נשאלת השאלה אם עדיין
יש להן אותו. רק
כאשר אקבל את דו"ח התמלוגים
של אקו"מ אדע איזו תחנה
השמיעה את השיר וכמה פעמים. דרור
צודק, שיכולנו לגלות קצת יותר
מוטיבציה. למשל, לצרוב את השיר
ולשלוח לכל התחנות. למשל, לשלוח
תזכורת לכל העורכים המוסיקליים
השונים ולהציע לשלוח להם את
השיר. נו, טוב. בבחירות הבאות. זה
בטח לא ייקח עוד הרבה זמן. ואגב,
אם למי מגולשי האתר יש הצעות
ייעול או רעיונות שיכולים להפיץ
את בשורת KILLER
ברחבי המדינה (היום ישראל, מחר
העולם) – אל תהססו לפנות אלינו. לפחות,
התנחמתי אתמול בשני דברים: 1. בתוכנית "שי ודרור" של ערוץ 10 ששודרה בשעות השיא 21:00 – 22:00, לפני שידור המדגם, השמיעו לכל אורכה קטעים מתוך השיר. איך אני יודע? התקשרו אליי כל מיני חברים שזיהו את השיר או את קולי, ודחקו בי לפתוח טלוויזיה על ערוץ 10. 2.
חברי הטוב ח"כ מודי זנדברג,
שקשור לקילר הלוהטת בכל מיני
צורות, נבחר שוב לכנסת, כחבר
במפלגת "שינוי". זוהי
הקדנציה הרביעית שלו, והוא בסך-הכל
בן 40!
אולי הוא יהיה ראש ממשלה
ביום מן הימים
מה
חדש 4: שוב
בקשר עם מוניקה ומאיר
/ יורם מארק-רייך
מאיר
לוי כבר עזב את הצבא. בתפקידו
האחרון היה סגן מפקד מצ"ח.
שלושתנו הכרנו בצבא – מוניקה,
הוא ואני. אבל את זה כבר אפרט
בפרק המתאים ב"קילר הלוהטת –
הסיפור האמיתי". מה שהכי חשוב,
זה שהוא כבר לא קשור לצבא (עכשיו
הוא מנכ"ל חברה גדולה), ולכן
אפשר כבר לגלות כל מיני דברים
שלא יכולנו לספר בעבר. לוי לא שכח את מקורותיו, והוא ישתף איתנו פעולה בהזרמת חומר לאתר וכל מה שצריך. הוא ממשיך להיות מטורף על מוסיקה. בעבר היה לו את אוסף התקליטים הפרטי הגדול ביותר שראיתי אי-פעם, ועכשיו יש לו מאות סרטיDVD מוסיקליים. בווילה שלהם יש חדר הקרנה פרטי. הוא ומוניקה נשואים כבר 21 או 22 שנים לפי החשבון שלי. למוניקה
יש דיסק צרוב שנעשה לא מזמן ובו
כל מיני כתבות, תמונות, שירים
וחומר נוסף על הלהקה. את הדיסק
הזה הכין לה אחד המעריצים שלה,
שאם הבנתי נכון הוא קיבוצניק בן
17, ובעצמו מנהיג להקת רוק צעירה.
אברר פרטים ואעדכן. היא תעביר לי
את החומר שבדיסק באמצעות
האינטרנט כדי שאבחר מתוכו את מה
שיתאים לנו לשימוש באתר. לוי הזמין אותי להתארח אצלם בקרוב לסופשבוע פרוע. אולי גם דקל יבוא, ואז נשחזר את הצילומים מלפני 22 שנים. אותה פוזה, אבל בגיל כפול. אז היינו בני 21 בערך. מוניקה
ולוי עומדים לשלוח לי תמונות
עכשוויות שלהם לשתילה באתר. גם
דקל ואני נשלח להם את שלנו. אני
מקווה שלא נחטוף הלם הדדי. בעבר,
אגב, לוי נהג להצטלם ולהופיע עם
הגב לקהל כדי שלא יזהו אותו (בגלל
תפקידו הרגיש בצבא).
מה
חדש
3:
המחשב
קרס, העבודה נעצרה /
יורם מארק-רייך במקרה
הייתי אותו יום בתל-אביב, והתקשר אליי
האמרגן שלהם. הוא הזמין אותי להופעה
ושאל מה הסיכוי להזמין לשם גם את
מוניקה סקס האמיתית, כדי להפתיע את
יהלי והחברים וגם את הקהל. מיד התקשרתי
אל מוניקה, והתגובה דווקא היתה חיובית.
אלא שבסופו של דבר זה לא יצא. מאז,
לא התקשרתי. דקל הזכיר לי שהעבודה על
האתר מתקדמת, ושהגיע הזמן להתחיל לדבר
עם האנשים שהיו מעורבים בלהקה, ובעיקר
עם מוניקה ומאיר. מספרי הטלפון שהיו לי
כבר לא רלוונטיים. ב-144 לא יכלו לעזור לי
(מספר חסוי?), ונאלצתי להפעיל את המוח
כדי להשיג את המספרים. עכשיו יש לי את
הטלפון בבית ואת הסלולאריים של שניהם.
אתמול התקשרתי לסלולארי של לוי
והשארתי הודעה אנונימית בצירוף מספר
הטלפון שלי. אני מחכה. אגב,
העבודה על האתר לא ממש התקדמה השבוע,
משום שלאילנה קרס המחשב בבית, והיא
הביאה אותו לתיקון. באותה הזדמנות היא
גם שידרגה אותו. החזירו לה אותו, אבל עם
כמה בעיות, כך שנכון לאתמול היא עוד לא
יכלה לעבוד עליו. אני מניח שבסופשבוע
הקרוב היא תשיג התקדמות, אלא אם יהיה
עליה לבנות את הכל מחדש, כפי שהיא חוששת. הבוקר
הוזמנתי להרצות על "הביטלס
והסיקסטיז" בתיכון לאו-בק בחיפה. זו
הפעם השנייה שמזמינים אותי שם בשלושת
החודשים האחרונים להרצאה זו בפני
תלמידי י"ב. אפילו שם, בסוף ההרצאה,
ניגשה אליי שמיניסטית חמודה (ובלונדינית!)
ושאלה האם יש סיכוי שקילר הלוהטת תחזור
לפעול. טוב, היא כבר ראתה כמה קטעים של קילר בערבי הרוק שאני מעביר פעם בחודש בסינמטק חיפה. זה
הכול להפעם.
מה חדש
2:
מגרדים
את תאי הזיכרון /
יורם מארק-רייך ההסתמכות
הזו על הזיכרון היא בעייתית, ולכן אין
ספק שנתקן ונעדכן דברים תוך כדי הליכה.
וזה אומר, שמדי פעם יחליפו טקסטים
מעודכנים יותר את אלה שכבר קראתם. לכן
שווה יהיה לחזור ולעיין בהם. גם
בלי קשר להקמת האתר, דקל ואני שומרים על
קשר יציב של חברות, למרות שמאז השירות
הצבאי של שנינו מפרידים בינינו 100
קילומטרים (דקל עזב את חיפה לטובת אזור
המרכז), ובמשך חמש שנים אפילו מאות רבות
של קילומטרים (בעת שהתגוררתי בלונדון). כמו
חברים שהיו יחד ביחידה צבאית קטנה
ואיכותית, כך גם אצלנו נזרע הקשר באותן
שנים מעצבות בזכות אירועים שונים
הקשורים ללהקה, ובגלל כל מה שעברנו
ביחד. עכשיו
נעזוב את דקל ונעבור לחבר אחר – מודי
זנדברג. כן, הח"כ הנחמד ההוא ממפלגת
שינוי. החברות שלי עם מודי נזרעה בימי
מלחמת המפרץ הראשונה. חבר משותף, מירון
טל (שגם הוא קשור לקילר איכשהו בעברו
הרחוק, ונדמה לי שאפילו הוא מוזכר
ברשימת התודות בתקליט – כיום הוא משמש
כסמנכ"ל מרכז ליאו-בק בחיפה) הכיר
בינינו לצורך ארגון מפגשי ביטלס
וסיקסטיז, ומאז אנו גם חברים טובים וגם
משתפים פעולה מפעם לפעם בערבי רוק כאלה.
המפגש
הראשון ביני לבין מודי הסתיים, אגב,
בחדר השינה שלו. לא, לא מה שאתם חושבים.
כאמור, הימים היו ימי מלחמת המפרץ, ואני
שירתתי אז במילואים. קבעתי איתו שיאסוף
אותי מאיזו טרמפיאדה וניסע אליו לדסקס
דברים. איך שהגענו לדירתו פרצו הצופרים
בסירנות איומות, ואני, הוא ואשתו
הסתגרנו למשך כל המפגש בחדר האטום,
שהיה חדר השינה שלהם. אז
למה הזכרתי את מודי? כי אתמול בערב
התארחתי אצלו. הוא הציץ באתר המתהווה,
ואחר-כך גלש לאתר שבו מוכרים בוטלג של
קילר, לצד בוטלגים מהופעות האיחוד של
כוורת ותיסלם ולהקות אחרות. זה רק
מוכיח עד כמה ביקוש יש לשירים הישנים,
הוא אמר. נקווה
שהוא צודק. מה חדש
1:
עובדים
על קילר /
יורם מארק-רייך אין סיכוי, אני עונה.
וזו האמת. ככל שיותר שיערות נושרות לנו
מהראש, כך הולכים הסיכויים ופוחתים.
אגדות-רוק עדיף להשאיר כפי שהן. הזמן
החולף רק משביח אותן. נכון שהרולינג
סטונס, אוזי אוסבורן וכל מיני כוכבי
רוק אחרים, שמבוגרים מאיתנו בהרבה,
ממשיכים להופיע מבלי שזה ייראה פאתטי.
מצד שני, בישראל יש לנו את צביקה פיק. אבל בלי שארצה, בלי
שאתכוון, נמצאים כעת במקביל בתהליכי
עבודה שלושה פרויקטים שנועדו לשמר את
קילר הלוהטת: 1) האתר הזה שהגעתם אליו נמצא בשלבי בנייה. הוא מיועד לשמש כארכיון (חי ובועט) של הלהקה – דיסקוגרפיה, כתבות, תמונות, סיפור הלהקה, קשר עם מעריצים ומתעניינים ועוד. 2) כל ההקלטות האולפניות של קילר – אלבום, תקליטי-שדרים ושירים שלא נכללו באלבום בגלל חוסר מקום – מומרים בימים אלה לפורמט דיגיטלי, שיהווה תשתית לדיסק האוסף האולטימטיבי של הלהקה שייצא במהלך 2003. 3) התחיל תהליך של העברת הקלטות הווידיאו של קילר לפורמט DVD. זה טרי לגמרי. אתמול נמסרו לעבודה 2 קליפים (דיסנילנד לא מחכה לי וחנה'לה התבלבלה), 2 הופעות חיות (1992 במועדון אינדיגו, 1993 בחוף הכרמל – הופעת הפרידה של קילר, שצולמה במקצועיות מפתיעה ע"י ח"כ מודי זנדברג, חברי הטוב), וקלטת VHS שעליה לקט של ראיונות TV, כולל שתי הופעות בטלוויזיה – ראש ממשלה (בתוכניתה של רבקה מיכאלי) ודם-דם (באחת מתוכניות הנוער). שווה לחכות.
ארכיון
|
גם
אנחנו היינו כאלה כשהיינו בגיל הזה. אבל
ההורים שלנו נראו בעינינו מבוגרים וגלותיים
מעט, והיה קיים באמת פער דורות. אני זוכר את
הפעם היחידה שאבא שלי תפס עצבים (הוא תמיד
שליו, טוב-מזג וחביב). זה היה כאשר סירבתי
להנמיך את הטייפ שלי והשמעתי את